דוג/פסטיבל דוקאביב 2014
"אחר צהריים של
פורענות", או בשמו המקורי "Dog Day Afternoon" מבוסס על סיפורו
האמיתי של ג'ון
ווטוביץ' שב-1972 שדד בנק בברוקלין. השוד השתבש, ווטוביץ' התבצר במבנה כ-14 שעות
כשהוא מחזיק בעובדי הסניף כבני ערובה ובסוף נעצר על ידי השוטרים. הסיבה לשוד הבנק לא היתה רגילה: הוא רצה לממן שינוי מין לבת זוגו הטרנסג'נדרית. הסרט המעולה, שבוים
במיומנות רבה על ידי סידני לומט וכיכב בו במיומנות גדולה עוד יותר אל פצ'ינו, מתאר איך הפך ווטוביץ' לאהוב התקשורת תוך כדי השוד גם בזכות יחסו הטוב לבני
הערובה, בזכות כסף שהוא זרק מהחלונות לקהל שהתגודד במקום וגם כי האירוע כולו הועבר בשידור חי בכלי התקשורת שהפכו את ווטוביץ' למעין רובין הוד שגם נושא מסר של פתיחות
מינית. לא רק אני חושב שזה אחד מהסרטים הטובים והחשובים שהופקו בארצות הברית בשנות
ה-70.
שנים אחרי שראיתי את "אחר צהריים של פורענות" קראתי בתכניה של פסטיבל דוקאביב אודות סרט בשם "דוג", על שם אותו
dog מ"Dog Day Afternoon", סרט תיעודי על סיפור
חייו של ווטוביץ'. אם יש משהו שאפשר להגיד על הבחור זה שמדובר באדם יוצא דופן אבל
לאו דווקא לחיוב: איש קיצוני וגס רוח שמזלזל בכל דבר שקיים בעולם
מלבד בעצמו, בז לממסד אבל גם לאלה שאהבו אותו. הסרט הוא מונולוג ארוך בו הוא מספר על חייו, זהותו
המינית, כיבושיו, שנותיו בכלא (שש על השוד ועוד מאסרים כאלה ואחרים על עברות
נוספות) מקומו במאבק של קהילת הלהט"ב בשנות ה-70 וכמובן בהרחבה על שוד הבנק
הכושל שניהל. הוא תוקף את "אחר צהריים של פורענות" כסרט לא אמין, טוען שיוצרי הסרט שילמו לו פרוטות, מספר על
חוויותיו בכלא, לא מחסיר שום תיאור ובעיקר מקלל כל הזמן. ווטוביץ' בהחלט כוכב: זה סרט
מצחיק, אקלקטי למדי ולא גדול יותר מהרבה סרטים תיעודיים אחרים. אבל יש בו
סצנה אחת שהופכת אותו, בעיני, לסרט בלתי נשכח.
 |
| ג'ון ווטוביץ' אחרי שנעצר |
קראתי פעם מאמר של נבוקוב בו הוא כתב שאפילו את הומברט הומברט, גיבור הספר "לוליטה", אחד הגיבורים השליליים ביותר שהופיע בספרות, מוציאים בכל יום מהגיהנום לסיבוב של רבע שעה במשעולי גן עדן; וגם כאן, בנשימתו האחרונה, מתוך ג'ורה של אדם נטול ערכים, יוצאת חמלה כל כך גדולה ואהבה של אח לאחיו שתוביל את ג'ון ווטוביץ' למשעולי גן עדן. לעתים יש חסד גם במקומות הנמוכים ביותר. לעתים יש סרטים שנוגעים בחסד הזה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה