שלגיה ושבעת הגמדים/קולנוע רחל באשקלון 1974, סלון ביתנו בת"א 2019
בן כמה הייתי? המיתולוגיה המשפחתית מספרת ששלוש, המקום הוא קולנוע רחל
באשקלון, הסרט הראשון שראיתי בחיי היה "שלגיה ושבעת הגמדים" של דיסני.
אני זוכר פריים אחד מהסרט הזה, של המכשפה, כפי שהיא נראית בפרופיל. חיזיון המלווה אותי מאז, גם אם בעצם
אספתי אותו אל תוך הזכרון בצפיה אחרת בתקופה אחרת, אחת מאינספור הפעמים שראיתי את הסרט הנהדר הזה: עם האחיות שלי, לבד,
עם אשתי, עם הילד הראשון, עם השני, עם השלישי, עם כולם. אמנם הייתי ילד קטן אבל אני זוכר שמאד פחדתי מהמכשפה,
בכיתי ורציתי לצאת וכך בעצם בסרט הראשון שראיתי בחיי עשיתי דבר שאני חושב שלא
עשיתי מאז: לצאת באמצע סרט מאולם הקולנוע.
"שלגיה ושבעת הגמדים" הוא הסרט הראשון באורך מלא של אולפני דיסני.
קדמו לו סרטים מצוירים ארוכים כאלה ואחרים, כולל "עלילות הנסיך
אחמד" שביימה אמנית נגזרות הנייר לוטה רייניגר ב-1926 (בני גילי זוכרים אותו, זה סרט שהוקרן בכל חופש
גדול בשידורי הילדים של הערוץ הראשון בטלוויזיה הישראלית) אבל "שלגיה" הוא הדיסני הראשון. מעבר לחשיבות ההיסטורית שלו (הוקרן לראשונה בדצמבר
1937) אני חושב שזה סרט אדיר מכל מיני סיבות, בעיקר בגלל שהסרט נעשה בתקופה שבה לא היו חוקים לסרטים מצוירים ולכן יש בו מרכיבים עמוקים שאין בסרטי האנימציה לילדים שנעשו
מאז (מלבד אולי פינוקיו, שיצא לקולנוע ב-1940).
כבר הרבה שנים שלסרט מצויר - בין אם מדובר בדיסני, פיקסאר ואחרים - יש
חוקים, ועיקר חוקים העוסקים בייצוג של רוע. חוץ מלהרוג כמה שיותר מהר את
ההורים של הגיבור (שלגיה, כמובן, היא הגיבורה הראשונה ללא הורים) הסרטים מציגים נבלים סימפטיים: כאלה שאתה מבין (שירחאן מ"ספר
הג'ונגל" צד את מוגלי כי הוא לא רוצה שיגדל ויהיה צייד שפוגע בבעלי החיים),
מצחיקים (קפטן הוק מ"פיטר פן" ועוד ועוד), בעלי קסם אישי רב (ג'פאר מ"אלדין"), סתם מטופשים (אדגר מ"חתולים בצמרת"), קרבנות של המציאות (מליפיסנט, הפיה הרעה מ"היפיפיה הנרדמת" שלא הוזמנה
לטקס הולדת הנסיכה) או בעלי בעיות רגשיות (הנסיך ג'ון מ"רובין הוד"
שסובל מהזנחה אמהית). "שלגיה ושבעת הגמדים" מציג רוע מוחלט המובע בדמותה
החד פעמית של המלכה הרעה, המקנאה בשלגיה ורוצה להרוג אותה. הרצון הזה מוצג לילדים
שרואים את הסרט בצורה ישירה ביותר כבר בדקה החמישית בערך: "צייד", אומרת המלכה, "קח את שלגיה ליער והרוג
אותה. וכדי שאדע שלא רימית אותי, עקור את ליבה והבא לי אותו בקופסא הזאת".
ככה, בלי למצמץ, אלה המלים, עם מוזיקה דרמטית וקול מקפיא, ואתה תוהה אם הסרט הזה בכלל יועד לילדים. הצייד לוקח את שלגיה ליער וכמעט הורג אותה בסצנה שלא מביישת סרטי אימה, אבל לבו לא
נותן לו ולכן הוא אומר לה לברוח. כאשר המלכה מגלה ששלגיה עדיין חיה היא מבינה שהיא
יכולה לסמוך רק על עצמה, מכינה שיקוי והופכת למכשפה מכוערת מאד ומרושעת ביותר,
שמרעילה את שלגיה, תוך צחוק רע והצעקה: "עכשיו אני אהיה היפה בעולם" (ואת
זה היא אומרת בכסות המכוערת של המכשפה...) לא הרבה זמן אחר כך יציג "פינוקיו" את בעל העגלה
הנורא שהופך ילדים לחמורים ומפחיד אפילו את השועל והחתול בסצנה בבית מרזח
שלדעתי ניתן בהחלט לסמן אותה לצפייה מעל גיל 18 . אבל עדיין הבכורה היא של המכשפה - היא
פשוט מזעזעת. זה מה שראיתי בגיל שלוש, זה מה שאני רואה היום. אבל בצפיה המי יודע כמה בסרט הזה, בסלון ביתנו, גיליתי שמי שלא חושב ככה הוא בני הצעיר – בגיל שנתיים וחצי הוא
לא מפחד מהמכשפה כלל – אנחנו קוראים לה "החברה של שלגיה".
הרבה נכתב על סיפורה של שלגיה כדוגמה לייצוג שלילי של נשים באגדות קלאסיות - כל מהות הנסיכה הוא להיות זאת שמחכה לנסיך שיגאל אותה, ועל זה כתבו בקיאים/ות ממני. אבל אם כבר ייצוג נשי, אני חושב שעוד דבר מעניין ב"שלגיה" הוא היפוך התפקידים, ובו הנערה שלגיה הופכת בעצם
לאימם של הגמדים שנראים בני 70 (נכון שגם לי יש קרחת וכשאיני מתגלח יש לי זקן לבן ואני "רק" בן 49, וגם יש לי יותר
קמטים מלביישני ולרגזני, אבל לדעתי הגמדים בני 70). היא אמא מעצבנת שמכריחה לשטוף
ידיים ולהתנהג יפה במסורת האירופית הפרוטסטנטית שממנה שאל וולט דיסני את האגדה
(ואני לא חושב שהיום מי מאולפני האנימציה היה מעז להציג סרט על נערה שעוברת לגור בבית
של שבעה זקנים החיים בבידוד ביער). אבל רגע – שלא ייתפס פה שאני מתלונן: זה סרט
מצחיק ומרגש, והסיבה היא אותה סיבה – הסרט נעשה בתקופה בה לא היה ספר הוראות וקוד
התנהגות לאיך עושים סרט מצויר לילדים באורך מלא: חלק גדול מהסצנות מתארך מאד, יש
סבלנות לעיצוב של כל דמות (הרגע בו מנסה הגמד ינוקא לתפוס את הסבון הוא עילאי), אין תחושה שמישהו ממהר ואין שום פוליטיקלי קורקט. באמצע הסרט יש סצנה נפלאה בה
הגמדים ושלגיה שרים ורוקדים, הסצנה בלתי נגמרת אבל טובת לב ומגלגלת מצחוק, כל דמות מקבלת בה
את הרגע שלה, כל גמד מנגן ושר, כל אחד מביא עולם שלם. בשלב מסוים מתחילה עריכה
צולבת לארמון בו המכשפה מכינה תפוח מורעל, יוצאת בערפל בסירת משוטים ומתקרבת אל בית הגמדים. הצופה מבין שהבית החם והטוב הולך להיות מופרע על ידי אימה, והרגע
הזה עובד – בפעם הראשונה וגם בפעם המאה.
 |
| החברה של שלגיה בפוזה אופיינית, כפי שצולמה בסלון ביתנו. הפריים הקולנועי הראשון שלי |
אולי הסרט שראיתי הכי הרבה פעמים בחיי, לדעתי הוא גדול בכל קנה מידה.
מעולה. עושה חשק לראות כמה שיותר מהר
השבמחק